לתת מתוך בחירה
בתחילת קשר אדם בדרך כלל בוחר לתת מעצמו לבן זוגו – אהבה, חיבה והרגשת השתייכות.
במאמר "כיצד יוצרים אהבה" הדגשתי כי אהבה היא רגש בר יצירה, הוא בשליטתנו וכי הנתינה מגבשת בנו אהבה כלפי האדם המקבל.
כך הצייר אוהב את הציור שלו, הגנן אוהב את הגינה שהשקיע בה עבודה מאומצת וההורה אוהב את הילדים שהוא נותן להם מעצמו.
בשנות הקשר הראשונות נדרש האדם לתת יותר ויותר, גם לילדים.
אז אם נתינה יוצרת אהבה, מדוע אצל רבים דועכת האהבה לבני זוגם? הסיבה פשוטה – רק אם הנתינה באה מבחירה היא יוצרת את רגש האהבה. נתינה מתוך אילוץ היא לא נתינה של ממש, והאילוץ - לא רק שאינו מעודד אהבה אלא מעורר אפילו סלידה ועוינות.
מתוך דברים אלה ברצוני להצביע על שתי תובנות חשובות לטובת חיי הזוגיות:
1. לתת מתוך בחירה
כשאתם נותנים לבן הזוג - תנו לו מתוך בחירה. מה הדבר אומר? בואו נניח רק לרגע שעל הגבר מוטלת החובה חובה לפרנס את אשתו, כפי שנקבע בכתובה. הוא יכול להתמרמר ולהגיד לעצמו "למה היא לא עובדת?” או "למה המשפחה שלה לא נותנת לנו כסף," או "למה בכלל אני צריך ללכת לעבוד, שהיא תעשה את זה". כל המחשבות והתפיסות הללו יגרמו לו לפרנס את משפחתו מתוך מרמור, הם ירחיקו אותו ממנה ולבסוף אף יגרמו לו לשנוא אותה.
ואולם, אותו אדם יכול לבחור גם בגישה אחרת, לפיה: "אני בוחר לפרנס את בת זוגי, אני רוצה בזה, מגיע לה שאעשה זאת ואני שמח לעמוד לרשותה". גישה כזו תיצור את המנגנון המיוחל – ככול שהוא ייתן לה יותר, מתוך בחירה כאמור, אהבתו אליה תגבר, אפילו אם יעבוד לילות כימים...
לכן, גם אם אתם חייבים לתת לבן הזוג שלכם כסף, אוכל, ניקיון או כל דבר אחר, נסו לעשות זאת מתוך בחירה. מצאו את הסיבות לבחור בכך ועדכנו אותן מדי פעם בפעם; אל תתנו מתוך אילוץ. גיבוש תפיסה לפיה אדם בוחר לתת תגרום לאדם להמשיך ולהגביר את אהבתו.
אתם מוזמנים לקרוא על ההשלכה השניה, שלהבנתי היא אפילו עוד יותר חשובה, במאמר "לדרוש או לא לדרוש"